חברים יקרים, מה יש לומר?
האותיות האדומות מדברות בעד עצמן.
בארוחת ערב לפני המירוץ, הצבנו לכם משימה קשה ומלחיצה.
ידעתי שזה אפשרי. אמנם הפעם הגענו למרתון עם נבחרת מצומצמת, אבל מאוד איכותית, וכך צריך.
בכל זאת, המציאות מוכיחה, שכשמעמידים קבוצה לתחרות ובוודאי שלמרתון, אין 100% הצלחה, ואני קצת חששתי בלב, שהצבתי רף גבוה מדי.
כל אחד מכם היה צריך להתמודד עם עומס פסיכולוגי ואחר, מעבר לריצה עצמה.
עמירם, למרות קפיצה משמעותית ובולטת באימונים כל התקופה, לא הצליח לממש לגמרי את היכולת במירוצים המקדימים, והיה צריך להאמין, שהפעם הזאת, החשובה מכל, זה ייצא.
הילונת, שהיתה לה עונת אימון מדהימה, ועשתה גם היא קפיצה ענקית ביכולת, היתה צריכה לעמוד בלחץ והציפיות של כולנו ממנה, ובעיקר מזה שלה מעצמה.
ארז (אוי ארז...
), שבתקופת האימונים הנוכחית למרתון, לא החמיץ אף פציעה וכאב אפשריים
, היה צריך לעמוד על קו הזינוק ולהאמין, שלמרות הכל, זה אפשרי.
גילתי, אחת הנשים הכי חזקות שאני מכירה, אבל גם לאנשים חזקים יש חולשות. אצלה זה הסתכם בשני הק''מ האחרונים במרתון.
היתה צריכה להתייצב שוב, על קו הזינוק (לא לפני שעשתה לנו דפיקות לב עם הוירוס בטן הזה ביום האחרון) ולדעת, שהמיבחן אצלה יתחיל בק''מ ה 40.
ליאתוש, שאך לפני מיספר חודשים שלפנו אותה מעמדת הגוגרית עם השלוקר בהר
היתה צריכה להראות, שהיא הפכה באופן סופי לרצה.
כולכם, אחרי תקופת אימון אינטנסיבית וקשה, התמודדתם כל אחד עם המכשול האישי שלו. הוכחתם שיכולתם לכל הקשיים, ועמדתם בכל הציפיות.
עמדתם במשימה הקשה!
5 מרתוניסטים, עם 5 שיאים אישים! עם שיפורי זמנים משמעותיים והתמודדויות לא פשוטות.
החזרתם אותנו הביתה גאים ומאושרים.
כמועדון, הימים האחרונים היו משעותינו היפות. הביחד, הצחוקים, השיתוף והתמיכה, העידוד של כל החברים מסביב, הפכו את החוויה לנפלאה.
תודה לכולכם!
עדיין לא התייחסנו באופן אישי לכל אחד. הימים האחרונים היו אינטנסיביים, וכל הלחץ של השלג לא שלג, לא הוסיף נחת.
אנחנו מתאוששים ומעכלים. קראנו את כל מה שכתבתם בפירגונים וזה יותר ממחמם לב! נתייחס ממש בקרוב.